ואחרי שיעברו עוד כמה שנים יעלו על ההגה וינהגו, יצאו לטיולים בארץ, יטוסו לחול בלעדינו יפגשו אנשים ממדינות אחרות, יפגשו תרבויות אחרות, יגדלו יצאו לעולם ויממשו המון ממה שחונכו בבית.
חינוך יכול להגיע בהמון צורות, יש מלא גישות חינוכיות ותאוריות, אין אמת אחת ולכל בית הגישה שלו. אבל יש חוקים שהם חוקים, יש התנהגויות שהן אוניברסליות, יש מקומות שבהם לא נכון לעכל פינות.
מודלינג היא תזכורת שהם כל הזמן מסתכלים עלינו.
אם כילדים בקולנוע ובתיאטרון, הם למדו שברגע שהסדרן או הסדרנית מסיימים לעבור בשורה, אז אפשר להוציא את הבמבה מהתיק, למרות שלפני רגע אמרו שאסור, למה שלא יעשו את זה גם כשאנחנו לא לידם?
ואם כילדים בטיולים המשפחתיים בספארי, יש את זכרון הילדות שמאכילים כל חיה שנקרית בדרכינו בחטיף הזמין שבתיק, למה שלא יתנהגו ככה גם כשאנחנו לא לידם?
ואם כשיוצאים לטייל עם הכלב, לא מביאים שקית לקקי, כי אין באמת צורך, זה בסה״כ קקי על המדרכה, אז למה שילמדו לכבד את הסביבה במקומות אחרים? ואם הם זוכרים מהילדות שזה ממש בסדר לחנות בחניית נכים, או לקלל נהג שנכנס לאמא או אבא למסלול , או לא לעצור בעצור, או באדום…
איך אנחנו רוצים שיתנהגו כמבוגרים?
הילדים של היום, הם המבוגרים של מחר, החברים שהילדים שלי ושלך יפגשו, בבית ספר, בתנועה, בצבא, בעבודה.
באחריות שלנו להיות להם מודלינג בין היתר לכללים והערכים שאנחנו רוצים, שידעו לקיים כשיהיו גדולים.